פסק-דין בתיק ת"ק 17485-10-10

בהודעה לצד שלישי

התובענה מעלה שאלות שעניינן בתוקפו של כיסוי ביטוחי לנזק שגרמה כלבת הנתבע לתובעת בעת שהייתה משוחררת מרצועה.

א.   ההליך והצדדים לו

1.      התובעת, ילידת 1936, הגישה נגד הנתבע, יליד 1940, תובענה כספית לתשלום סך של 31,200 ש"ח בשל כך שביום 20.7.2009, אגב צעידה על חוף הים, הופלה על-ידי כלבתו של הנתבע (להלן האירוע). התובעת נחבלה באירוע ובין השאר סבלה משברים בשורש כף יד שמאל. 

2.      האירוע התרחש בעת שהכלבה הייתה משוחררת מרצועתה. הנתבע הוא ששחרר אותה מן הרצועה ביום האירוע, במודע ובמכוון, כפי שהוא נוהג לעשות כל אימת שהוא מגיע לחוף ונכנס עם כלבתו לרחצה בים. הדברים הוצהרו במפורש בהודעה לצד שלישי [ראו סע' 2(ח) ו-(ט)].

3.      הנתבע הגיש נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן כלל או המבטחת) הודעה לצד שלישי בה טען כי בעת שהתרחש האירוע הייתה הכלבה מבוטחת במסגרת פוליסה לביטוח דירה שהנפיקה לו המבטחת. על כן עתר להשית על כלל כל סכום אותו יחויב לשלם לתובעת.

4.      ההליך שבין התובעת לנתבע הסתיים בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין. נותרה אפוא לבירור ההודעה לצד שלישי. כלל כפרה בקיומו של כיסוי ביטוחי לאירוע על-פי הפוליסה.

ב.    דיון והכרעה

בדיון שהתקיים ביום 27.10.2011 ויתרו הנתבע והמבטחת על הבאת ראיות וסיכמו טענותיהם בשאלות הטעונות הכרעה. לאחר שעיינתי בכתבי-הטענות ונספחיהם ושמעתי את טיעוניהם של הצדדים מצאתי שיש לדחות את ההודעה לצד השלישי במלואה. להלן טעמיי.

1.      כלל הנפיקה לנתבע פוליסה מסוג "כלל ראשון לביטוח הדירה", בתוקף מיום 1.10.2008 עד 30.9.2009 (להלן הפוליסה). ברשימה לביטוח (נספח א' להודעה לצד שלישי; להלן הרשימה לביטוח), בהתייחס לפרק 6 שעניינו ביטוח אחריות כלפי צד שלישי - כיסוי לכלבים וחתולים ביתיים, צוינו הדברים הבאים:

סייג 3 ברשימת הסייגים של פרק זה מבוטל ויקבע במקומו כי פרק זה מורחב לכסות חתולים וכלבים ביתיים שאינם כלבים "מגזע מסוכן" עד לגבולות האחריות הרשום בדף הרשימה, ובלבד שבכל עת שהכלב מסתובב ברשות הרבים הוא קשור ברצועה [...].

אין חולק על כך שכלבתו של הנתבע איננה מגזע מסוכן; אין בכך כדי לאיין את הסייג שנקבע בהוראה דלעיל בשפה ברורה ומפורשת, לפיו מותנה הכיסוי הביטוחי בכך שברשות הרבים תהא הכלבה קשורה ברצועה בכל עת. חוף הים מהווה ללא ספק את רשות הרבים. על-פי הרשימה לביטוח המהווה חלק בלתי-נפרד מהפוליסה שחרור הכלבה מרצועתה בחוף הים שולל כיסוי ביטוחי.

2.      אפילו קיבלתי טענת הנתבע כי תוכנה של הרשימה לביטוח, על הסייג האמור המצוי בה, לא הובאו לידיעתו באופן ששולל את תחולת הסייג - לא היה בכך כדי לסייע לו. לשיטת הנתבע הוא כפוף לתוכן הפוליסה; זו מעניקה כיסוי ביטוחי בשל פגיעה או נזק שגרמו כלבים וחתולים ביתיים שהמבוטח קיים לגביהם את הוראות החוק והרשויות המוסמכות [ראו נספח ג' להודעה לצד שלישי]. על-פי סע' 9 לחוק עזר עירוני לחדרה (פיקוח על כלבים), תשמ"ח-1988 הוטלו על בעליו של כלב החובות הבאות:

(א) בעל הכלב חייב לקשור את כלבו בחצרו או בביתו באופן שלא תהיה לכלב גישה חופשית לרשות הרבים או למעבר עוברי אורח.

(ב) בעל הכלב חייב למנוע את הכלב מלצאת מחוץ לתחום חצרו או ביתו אלא אם הכלב מוחזק בידי אדם והוא קשור ברצועה ולפיו זמם.

תנאים אלה לא התקיימו בכלבה בעת קרות האירוע ודי בכך כדי לשלול את תוקפו של הכיסוי הביטוחי לו.

3.      הנתבע הסביר את התנהלותו, שביטויה בשחרור הכלבה מרצועה כשהיא נכנסת עימו לשחייה בים, בחששו שאם ימנע מכך עלולה הכלבה להסתבך ברצועה תוך כדי שחייה ולטבוע או לחלופין לגרור אותו לעומק המים באופן שיסכנו. דאגתו של הנתבע לכלבתו ראויה להערכה. בה בעת אין מנוס מלקבוע שהלה יצר בהתנהגותו סיכון לא-סביר ולא-מידתי לעוברי אורח המזדמנים למקום בעת שהכלבה חופשייה להסתובב בחוף באין מפריע. פשיטא שהנתבע אינו יכול לערוב לכך שפרק הזמן בו הכלבה משוחררת מוגבל אך ורק לזמן בו היא שוהה במים ביחד עמו. לראייה, מהודעת הנתבע למבטחת על קרות האירוע עלה שלאחר שיצאו מהים באותו יום התרחקה ממנו הכלבה והלכה על החוף [ נ/1]. הדברים אינם עולים בקנה אחד עם הטענה כי הכלבה מאולפת וממתינה לנתבע בישיבה על החוף עד שישוב ויקשור אותה ברצועה.

4.      נוכח האמור לעיל אין מנוס מהמסקנה ששחרור הכלבה על-ידי הנתבע מן הרצועה היווה פעולה בניגוד להוראות הפוליסה והרשימה לביטוח באופן ששולל קיומו של כיסוי ביטוחי.

ג.    סיכומם של דברים